פעולת העין

הדרך שקרני האור עוברות בתוך העין

האותות הנקלטים על ידי העין חודרים לעין דרך הקרנית השקופה ודרך האישון, משם הן ממשיכות דרך העדשה שממקדת אותן בדיוק אל הרשתית.

אם העדשה מרכזת את הקרניים לא בדיוק על הרשתית, דהיינו בנקודה שנמצאת לפניה או מאחוריה, נוצר מצב של "קוצר ראייה" או "רחק ראייה". מצב זה הוא נפוץ מאד (שימו לב כמה אנשים צעירים מרכיבים משקפיים!) וניתן לתיקון על ידי משקפיים או על ידי עדשות מגע. העדשה יכולה, בעזרת השרירים המחזיקים אותה במקומה באמצע חלל העין, לשנות במידה מסוימת את צורתה ולהתאים עצמה לראייה מרחוק או מקרוב. יכולת זו מצטמצמת עם הגיל ועל כן רוב האנשים מעל גיל 45 זקוקים למשקפי קריאה, לראייה חדה מקרוב.

תופעה נוספת שקשורה לגיל היא שהעדשה השקופה מאבדת משקיפותה ונעשית עכורה, דבר שמפריע או אף מונע ראייה באותה עין. תופעה זו נקרית "ירוד" או "קטרקט" (Cataract). הטיפול השגרתי בתופעה זו כיום הוא על ידי ניתוח, בו מחליפים את העדשה העכורה בעדשה לפי מידת החולה, העשויה מחומר פלסטי מיוחד ושקוף לחלוטין. חסרונה היחיד של עדשת הפלסטיק המושתלת הוא בכך שבניגוד לעדשה הטבעית, היא אינה יכולה להתאים עצמה למרחק הראייה.

מן העדשה האור, כאמור, מוקרן לכיוון  הרשתית. בדרכו הוא עובר דרך נוזל סמיך שקוף הנקרא "חומר זגוגי" או "זגוגית" (Vitreous). עם התקדמות הגיל עשויים להופיע בזגוגית אזורים עכורים, שמתפרשים על ידי האדם כנקודות שחורות הנעות בשדה הראייה – "זבובים" או "יתושים" מעצבנים. קורה גם שהחומר הזגוגי מתייבש במקצת, דבר שעשוי לגרום מדי פעם להבזקי אור ("ברקים") קצרים וחולפים בעין. תופעות כאלה מחייבות כמובן ביקורת אצל רופא עיניים.

כתיבת תגובה